
סטודיו 'עוטה אור כשלמה' הינו מרחב מלא השראה הממוקם בנווה דניאל, מול נוף עוצר נשימה.
אני מאמינה בכוחה של היצירה.
בסטודיו מתהוות יצירות אמנות, פרוכות, חופות, מעילים לספרי תורה ועוד ועוד- כמו באמנות- בלי הגבלה.
הסטודיו מפנה גם מקום ומרחב פתוח אל הנפש לקהל יעד מגוון, בטיפולי תרפיה באמנות,
בגישה הקלאסית ובגישה האינטואיטיבית
בהתמחות עם נשים ונערות המתמודדות עם אובדן, דכאון, אלימות, שכול, אתגרי פריון, ולידות שקטות.
בנוסף לעבודה הפרטנית, קבוצות מונחות כאן, אל עמקי הנפש דרך הציור והכתיבה האינטואיטיבית.
מוריה אביחיל.
מסע של מילים...
האדם עץ השדה
כי האדם עץ השדה
כמו העץ הוא-
— נעה ברוח
נמשכת , נמשכת
אבל לא באמת מצליחה לשנות
לא באמת מצליחה לנוע
לא באמת מצליחה לעוף עם עצמי
בודקת אפשרות אחרת
אולי אלך בסך
אדדה בעקבות
חכמים וגדולים וטובים ממני
גבול שמת לחושך
גבול שמת- הוא החושך.
שמה נולד בי הכעס
ההתרסה
יש החושבים שאני יציבה
אך פינות שפתי נוטות כלפי מטה
כי האדם עץ השדה
לפעמים מתפרק עם הרוח
משיר עליו
וחוזר חלילה
—
תמיד מנגנת בתוכו
ציפור שיר
כמו העץ הוא-
— נעה ברוח
נמשכת , נמשכת
אבל לא באמת מצליחה לשנות
לא באמת מצליחה לנוע
לא באמת מצליחה לעוף עם עצמי

בודקת אפשרות אחרת
אולי אלך בסך
אדדה בעקבות
חכמים וגדולים וטובים ממני
גבול שמת לחושך
גבול שמת- הוא החושך.

שמה נולד בי הכעס
ההתרסה
יש החושבים שאני יציבה
אך פינות שפתי נוטות כלפי מטה
כי האדם עץ השדה
לפעמים מתפרק עם הרוח
משיר עליו
וחוזר חלילה
—
תמיד מנגנת בתוכו
ציפור שיר
לקריאה

שיבולת ירוקת העין
לעולם לא נשכח כי רגלנו דרכה בשבילים
לעולם לא נשכח כי עיננו טבלה בשמים
כי צמחה במרחב הקמה בין אלפי שיבלים
שיבולת אחת דקה ירוקת העין
כי נתיבנו רחב והלכנו הלוך ומעוד
כי אהבנו לצחוק וקיווינו לגווע
אם ליבנו איננו עונה לשמחה הגבוהה עד מאוד
הוא עונה לכאב הגבוה
לאה גולדברג
לקריאה